החלטה בתיק ע"א 9366/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד), מיום 20.6.06, בת"א 8527/02 - במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער לפיצויים, בגין נפילתו מכבש מטוס, בדרכו לתורכיה. התאונה ארעה כאשר פגע "גורר מטוסים מיוחד" בכבש המטוס - עליו עמד המערער, וגרם בזאת לנפילת המערער ולפציעתו.

2.         התביעה תוקנה פעמים מספר, הן בשל המחלוקת העובדתית, הנוגעת לזהות הרכב אשר פגע בכבש המטוס, והן בשל הטענה, כי הכבש הנו בגדר רכב מנועי ויש לתבוע את מבטחו. בסופו של דבר, נתבעו במסגרתה של התביעה המתוקנת, רק נהגו של גורר המטוסים המיוחד והחברה המבטחת. הנתבעים צירפו לתביעה צדדים שלישיים, כאשר התובענה כנגדם נדחתה בפתח ישיבת ההוכחות ביום 6.10.05.

3.         המחלוקת, כפי שהגדיר4 בית משפט קמא, סבה בעיקרה סביב השאלה, האם בנסיבות העניין חלות הוראותיו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") או שמא חלות הוראות חוק התובלה האווירית, תש"ם - 1980 (להלן: "חוק התובלה האווירית"). כל אחד מן החוקים הללו מחיל הוראה שונה לעניין "ייחוד העילה", ובית משפט קמא בחן השאלה, איזו מהוראות החוק גוברת על רעותה בענייננו.

4.         במסגרת הדיון לפני הערכאה הראשונה, יצאו הצדדים - ובעקבותיהם גם השופט קמא המלומד - מהנחה, כי סעיף 10 לחוק התובלה האווירית שולל זכותו של הנפגע לתבוע נזקו בגין עילות אחרות, לא רק את המוביל האווירי, אלא גם צדדים שלישיים. ובמילים אחרות, ההנחה הייתה, כי סעיף 10 הנ"ל קובע עקרון "ייחוד עילה", הזהה במהותו לעקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 8 לחוק הפלת"ד.

5.         לאור האמור לעיל, סבה המחלוקת, כפי שהגדיר4 בית משפט קמא, בעיקרה, על השאלה, האם בנסיבות העניין חלות הוראותיו של חוק התובלה האווירית או שמא חלות הוראות חוק הפלת"ד. במחלוקת זו אימץ בית משפט קמא עמדתה של המשיבה - לפיה גוברות הוראותיו של חוק התובלה האווירית, וכלשונו: "מקום בו מתנגש כלל ייחוד העילה שבסעיף 8 לחוק הפיצויים עם הכלל שבסעיף 10 לחוק התובלה האווירית - ידו של הכלל שבחוק התובלה האווירית על העליונה. לפיכך מנוע התובע מלתבוע כל גורם שהוא למעט ה"מוביל" כמשמעו בחוק התובלה האווירית, וממילא דין התובענה שהגיש כנגד הנתבעים, להידחות".

6.         למעלה מן הדרוש, לשיטתו, הוסיף בית משפט קמא וציין, כי למעשה אין מדובר בענייננו ב"התנגשות אמיתית" בין סעיפי ייחוד העילה, שכן הרכב שפגע במערער איננו "רכב מנועי", וממילא בנסיבות העניין חל כלל ייחוד העילה שבחוק התובלה האווירית, הוא לבדו. נקדים ונאמר, כי מרכיב זה של פסק הדין אינו יכול לעמוד, שכן בית משפט קמא ביסס ממצאיו העובדתיים על תעודת עובד ציבור אודות טיבו של הרכב, אשר הוגשה על ידי המשיבה בשלב הסיכומים, כאשר לב"כ המערער לא ניתנה הזדמנות לחקור את מוסר4 ולהביא ראיות לסתור מטעמו. זאת ועוד, תזה זו הועלתה על ידי בית משפט קמא מיוזמתו, מבלי שנתן לצדדים הזדמנות להתייחס אליה (ראו ע"א 11771/04 לשכת עורכי דין נ' הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים, פורסם באתר המשפטי "נבו" שם בפסקה 20).

7.         כשאנו לעצמנו סבורים, כי הנחתם דלעיל של הצדדים ושל בית משפט קמא בדבר היקף פועלו של סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, אינה נקייה מספקות.

מבלי שהדבר יהווה משום הבעת עמדה בסוגיה זו, ראויים לציון, בין היתר, השיקולים הבאים, אשר עשויים לתמוך בפרשנות - לפיה מתמקד סעיף 10  בשלילתן של עילות תביעה אחרות נגד המוביל האווירי, ובאלה בלבד: הרישא של סעיף 10 אינה מתמקדת כלל ועיקר בעילות התביעה של הנפגע, אלא באחריותו של המוביל (השוו לסעיף 8 לחוק הפלת"ד, המתמקד בעילות התביעה של הנפגע); כותרתו של סעיף 10 מדברת על "פטור מאחריות" ויש לכאורה יסוד לטענה, כי אין מדובר אלא בפטור של המוביל (השוו לכותרתו של סעיף 8 לחוק הפלת"ד: "ייחוד העילה"); המסקנה, כי מדובר בפטור מאחריות של המוביל עולה לכאורה גם מסעיף 25 לאמנה, הקובע סייג לפטור של המוביל בלבד מבלי להזכיר צדדים שלישיים; בדברי ההסבר לסעיף 10 בהצעת חוק התובלה האווירית נאמר, כי "סעיף זה מבהיר כי האחריות של המוביל האווירי ועושי דברו לפי חוק זה לנזק תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר..."; זאת ועוד, כפי שנפסק בד"נ 36/84 טייכנר נ' אייר פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589, 609-610, תכליתה של אמנת וורשה היא להגן על המוביל האווירי ולקבוע אחידות משפטית בהסדרים הלאומיים, החלים על התובלה האווירית. שאלה היא, אם תכלית זו תומכת בפרשנות - לפיה שולל סעיף 10 גם עילות תביעה, העומדות לנפגע כלפי צדדים שלישיים, שאינם מוביל אווירי.

מנגד לכל אילו יצוין, כי הסיפא של סעיף 10: "ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו", עשויה לתמוך בהנחתו של בית משפט קמא. עם זאת יושם אל לב, כי בסיפא לא נאמר "ויהיו הנתבעים אשר יהיו", ומכל מקום שאלה היא, האם הסיפא נועדה להבהיר את הרישא או להוסיף עליה.

8.         כאמור לעיל, שאלת היקף התפרשותו המדויק של סעיף 10 לחוק התובלה האווירית לא התבררה די הצורך בבית משפט קמא. נפקותה של שאלה זו בולטת לעין: אם סעיף 10 שולל רק את זכותו של הנפגע לתבוע בעילות תביעה אחרות את המוביל האווירי, אזי דומה, כי המערער לא היה מנוע מלהגיש תביעתו דנן נגד המשיבים, שאינם מוביל אווירי, על פי חוק הפלת"ד.

9.         הואיל והמדובר בשאלה משפטית טהורה, מתבקשים הצדדים להודיע תוך 14 ימים עמדתם לעניין האפשרות, כי התיק יוחזר לבית משפט קמא, על מנת שישמע טענות הצדדים לגביה ויכריע בה.

            כמו כן יתייחסו הצדדים לאפשרות - לפיה אם בית המשפט ישוב ויסבור, כי המערער מנוע מלתבוע את המשיבים מכוחו של סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, אזי יתבקש להוסיף ולהכריע, לאחר בירור ראייתי מלא ושמיעת טענות, האם מדובר ב"רכב מנועי" ואם לאו, מה הנפקות לעניין "התנגשות" סעיפי ייחוד העילה. 

ניתן היום, א' באייר תשס"ז (19 באפריל 2007), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .

שופט, סגן נשיא                                          שופט                                      שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: